לפחד להתקדם.
לפחד מחזרה אחורנית.
האם זהו אותו הדבר?

מחשבה שעלתה בי אחרי שיחה עם חבר.

מצד אחד, התשובה ברורה לי. מצד שני, זה נראה לי נושא ששווה להתעכב עליו.

פחד יכול להיות דבר משתק.
פחד גם יכול להוות כוח מניע.

אותו חבר גם אמר שהוא מחק את מה שקרה בעבר, שכח, זהו.

האם זה באמת אפשרי?

אז יכול להיות שעוד יגיע היום בו נלך לרופא שלנו ונבקש למחוק רגע מסוים מחיינו. אבל עד אז, בואו נגיד את האמת.

אי אפשר למחוק, קשה לשכוח. פרויד הוא זה שעוזר לנו עם מנגנוני ההגנה הידועים, ביניהם הדחקה, הכחשה ועוד…

אני יכולה לשתף, וזה מניסיוני האישי כמובן, כי מנגנוני ההגנה האלו עובדים נחמד. עד ש…

עד שהם יוצאים להתקפה.

רגע, מ'זתומרת??

מיד אסביר.

אותם המנגנונים, שפועלים בצורה אוטומטית, ללא כל התערבות מודעת שלנו, "עוזרים" לנו לשמור את החוויות השליליות בסוג של כספת.

למה "עוזרים"? כי מתישהו במהלך החיים, אותה כספת נפתחת. פתאום. מעירה את כל מה שהיה מוחבא ושקט. כי לא קוד הוא זה שפותח את הכספת הזו, אלא טריגרים. ולא חסרים כאלו בחיים.

לפחד להתקדם.
לפחד מחזרה אחורנית.
האם זהו אותו הדבר?

ממש לא.

הדבר היחיד שזהה הוא: לפחד.

לפעמים צריך לחזור אחורה אם זה כדי להבין, לעבד, לדייק, להרגיש. גם אם זה קשה. וזה קשה. בהבטחה. וזה בסדר לפחד. זה בסדר וטבעי לפחד לחוות שוב משהו קשה. פחד הוא לא דבר רע אם עושים איתו משהו טוב.

שזה להתקדם.