לשבת ולכתוב.
משהו שאני מרגישה שלא עשיתי הרבה זמן. למרות שבתכל'ס עושה כל הזמן. אבל לא כל מה שאני כותבת עובר אליך, ויצא כאילו לאחרונה קצת הזנחתי אותך. אז סליחה בלוג יקר שלי.
כי אם נהיה כנים, אתה חלק מהעשייה שלי, אבל לא הכל. אל תיעלב, הא?
זה דווקא דבר טוב. באמת. אני אסביר לך גם למה.
זוכר את ההיא? נו, זו שתמיד אוהבת להרוס לי…כן כן, הביקורת העצמית. בול. בקיצור, זה לא שהיא הלכה, היא עדיין כאן. וגם תמיד תהיה. בסה"כ אני אוהבת אותה. נו, אל תהיה ילד קטן עכשיו. את מי יותר? אותך יא נודניק. אותך אני אוהבת יותר.
לענייננו אבל בלוג…בגלל שהתחלתי קצת יותר לשלוט עליה, להכניס יותר את הבאלאנס…כן כן, יודעת שאתה אוהב אותו, גם אני. בקיצור, הכל יותר רגוע. הכל יותר נוח כזה.
אני עושה את הדברים שלי. בקצב שלי. ואני חייבת להגיד…ממש סבבה ככה! הביקורת פתאום התחילה לפרגן, כי גם לה קצת יותר נעים. יותר שקט לה. אתה מבין?
זה בזכות הבאלאנס. טוב נו, גם בזכותי. אתה תמיד מרים לי בלוג יקר. בגלל זה אוהבת אותך. כמעט כמו שאוהבת את עצמי.
See you soon…
השאר תגובה