השלכות של התקף מאניה

סליחה.

מילה יפה.

מילה קשה.

מילה מלאת עוצמה.

מילה שחייבת להיות עם הרבה כוונה,

אחרת היא פשוט לא שווה.

ממש לאחרונה פנה אליי אדם וביקש ממני סליחה. התנצל מעומקי נשמתו על משהו שקרה לפני כ- 5 שנים. הדבר הראשון שאמרתי לו היה 'סלחתי'.

באופן מפתיע זכרתי במה מדובר. בצורה די מעורפלת כמובן…למה כמובן? טיפולי החשמל מן הסתם 🙂

אני לא יודעת מה קשה יותר – לסלוח או לבקש סליחה. אני בטוחה שהיה לו קשה לעשות זאת, ולא בכדי לקח לו קרוב לחמש שנים.

אבל לא זו היתה הסיבה שבגינה סלחתי לו. אני גם לא יודעת אם לכל אדם מגיעה סליחה, אבל זה כבר נושא אחר.

הסיבה שבחרתי לסלוח לאותו האדם, היתה כי התחברתי למה שעמד מאחורי ההתנהגות הפוגענית שלו כלפיי דאז.

התחברתי כי זה היה דומה למשהו שחוויתי לא מעט. קוראים לזה מאניה. אז זה באמת היה דומה, אך גם די שונה.

בזמן מאניה עושים הרבה דברים, נאמרים לא מעט משפטים. חלקם גם מאוד פוגעניים. אבל מה באמת זוכרים…? שאלה שאין לה הרבה עונים.

אז בגדול, השנה 2020,

ומצב הזיכרון שלי? די על הפנים.

מה גרם לכך אתם שואלים?

אני חושבת שכל מאניה פסיכוטית עושה מיני רה-ארגון למוח שבפנים, ואיך אומרים…כש"חשמל זורם בכפות ידיך" היא כבר לא רק שורה משיר, אז פלא שהמוח שלי קצת הפשיר??

סליחה. לא זוכרת.