מי באה קודם? הביצה או התרנגולת? הביצה הגיעה מהתרנגולת, אבל התרנגולת הטילה את הביצה – שיח אינסופי שאני זוכרת היטב מהילדות שלי. מה שאני עוד זוכרת, זה שאף פעם לא הגענו לתשובה!

אבל עכשיו, מי באה קודם? הסטיגמה הסביבתית או הסטיגמה העצמית?

חולה נפש. כולנו מכירים את הביטוי הזה ומשתמשים בו כחלק מהשגרה היומיומית שלנו. בתור קללה. כי מי לא מקלל? זה בסדר נו, בואו לא נהיה צבועים. לפחות לא בזמן קריאת הפוסט הזה.

למקרה ולא הבנתם, כאן בדיוק מתחילה הסטיגמה הסביבתית. מקללה אחת קטנה. הפכנו במו ידנו ביטוי שגור למשהו שלילי ובכך נגמר הסיפור. מאותו הרגע, שאני לא באמת יודעת מתי הוא היה, חולה נפש הפך מילה גסה.

ואז מגיע הרגע. אותו הרגע שהחיים שלך מתהפכים ופתאום אתה מקבל אבחנה פסיכיאטרית. אצלי זה קרה בשנת 2014. חולה נפש זו כבר לא עוד מילה. זו כבר לא אותה קללה. זה אתה בעצמך. ופתאום הטרמינולוגיה משתנה.

מתמודדים, פגועי נפש, מתמודדי נפש, נפגעי נפש, מאותגרי נפש. חכו חכו, זה לא נגמר…יש הצעה חדשה: גדולי נפש.

בעיניי, זו הסטיגמה בשיאה. אך הפעם, כבר לא מהסביבה. זו הסטיגמה העצמית. לנסות להדביק לעצמך תווית מסוימת, שלי היא לא ברורה בשום צורה. הרי חולי סרטן לא קוראים לעצמם מסורטנים, חולי סכרת לא מכנים עצמם מסוכרים.

מחלת נפש בעיניי הוא לא בעייתי כביטוי, אך הוא פשוט לא מדויק, ולכן לא נכון להשתמש בו. מה שכן נכון להגיד זה הפרעה נפשית (באנגלית Mental Disorder).

אז רגע רגע, אולי כולנו מופרעים בכלל? 😉

פעמים רבות אחרי שיח מהסוג הזה, שואלים אותי "אז איך לקרוא לך?"  באמת שזה פשוט – קוראים לי גליה, ויש לי מאניה דיפרסיה. נו, זה היה קשה? מזמינה אתכם לשאול את עצמכם למה אתם כל כך זקוקים לכותרת חדשה ולשתף אותי ממש כאן למטה.

את הפסקה הבאה כתבתי לאחר סיום כתיבת הפוסט.

זה קרה אחרי שהייתי בכנס של משרד הבריאות המתמקד בלמידה. האמת שצחקתי שם לא מעט. מתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית, מתמודדים עם מגבלה נפשית, מתמודדים, אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית, סטודנט מתמודד. כמובן שזה לא באמת מצחיק אותי. כך המערכת קוראת לאנשים עם הפרעות נפשיות. וזה רק חלק מהביטויים.

אני לא באמת יודעת מי היה זה שהתחיל עם כל הכותרות האלו. רק יודעת שלי זה לא עושה טוב. בלשון המעטה.

נו, אז מה דעתכם? מי באה קודם? הביצה או התרנגולת?