כעס, תסכול – הן רק חלק מהתחושות שאופפות אותי כרגע. למה? היום, ה- 30.01.17, עודכנתי כי לא אושר לי להיות צרכנית נותנת שירות. אבל הכעס לא נובע מהסיבה שככל הנראה רובכם חושבים…לא, זה לא בגלל שלא אושר לי…אז בגלל מה אתם שואלים? בגלל ההסתכלות המעוותת של מערכת הבריאות. וזה מה שגורם לתסכול.

הרבה הרבה תסכול. אני לא נשברת, להפך, רק מתחזקת. אומרים שהשינוי מתחיל מלמטה, אז בואו נתחיל:
גוף מול נפש, מערכת הבריאות מול מערכת בריאות הנפש. כאן לטעמי הבעיה מתחילה. ההפרדה. מכאן נוצרה התווית – מתמודד עם מחלת נפש…לא יצא לי לשמוע 'מתמודד עם מחלת סכרת' לדוגמא. מערכת הבריאות היא מערכת אחת. גוף ונפש הולכים יד ביד.

כל מערכת הבריאות פגועה מהיסוד. סל שיקום, תעסוקה נתמכת, מתמודדים, קצבת נכות ועוד כל מיני מושגים כאלו או אחרים. אם עד לרגע זה חשבתי שהסטיגמה מטיילת לה 'בחוץ', היום נפלו לי אסימונים רבים. יש מישהו שלא מתמודד עם משהו בחיים האלו? כדי לא לקרוא לי חולת נפש, אז בחרתם להשתמש בביטוי 'מתמודדת עם מחלת נפש'. ממש 180 מעלות.

סל שיקום? פתאום פירקתי את שתי המילים האלו וחשבתי. את הסל מרימים. אני לא צריכה אף אחד שירים אותי. שיקום? לא זקוקה שישקמו אותי. תעסוקה נתמכת? חשבתם פעם עד כמה זה נשמע רע? אני לא בן אדם נתמך. אני בן אדם שמתפקד כמו כל אחד אחר. אכן, יש לי קושי מסוים איתו אני מתמודדת. נו אז מה? כשהייתי "בריאה" לא הייתי צריכה את עזרתן של כל מיני חברות כח אדם? למה ליצור את השוני הזה ולגרום לאנשים שגם ככה מרגישים רע בעקבות מצבם, עוד יותר רע…?

אני כועסת, אני יודעת. לי יש מאניה דיפרסיה ובגלל שאני לא מאוזנת, אני לא יכולה להיות צרכנית נותנת שירות. כרגע. כי אני לא מאוזנת. כרגע. כרגע? האמת שכרגע אני מאוזנת ומרגישה מצוין. עד ממש לא מזמן הייתי בדיכאון. מה היה לפני זה? איזון. אז כמה זמן אני צריכה להיות מאוזנת כדי לקבל אישור? ומי אמר שאחרי שאהיה מאוזנת תקופת זמן ארוכה, לא אצא מאיזון? מה יקרה אז? אני שוב לא אהיה כשירה להיות צרכנית נותנת שירות?

צרכנית נותנת שירות אומר מבחינתי להוות דוגמא. לא ללוות מישהו. להוות דוגמא. אז כמו שאמרתי, יש לי מאניה דיפרסיה. המשמעות? חוסר יציבות. מה יש לי עוד? כוחות עצומים. כוחות שבכלל לא ידעתי שקיימים בי. לקום כל פעם מחדש ולחזור להיות בדיוק אותו אדם שהיית לפני ואפילו עוד יותר מחוזק, זה לא משהו שכל אחד מצליח. אני כן. וזה בדיוק מה שאדם במצבי צריך לראות.

אני חושבת שלפסול אותי כצרכנית נותנת שירות על סמך זה שאני לא מאוזנת X זמן זו טעות. אני חושבת שלפסול אותי בלי לראות ולהכיר אותי זו טעות. יש כאלו שמשתמשים במילה החלמה. לא אני. משפעת מחלימים. ממחלת נפש לא מחלימים. אבל אפשר לחיות איתה, וזה בדיוק מה שאני רוצה להעביר הלאה. השאיפה היא לאיזון ויציבות, אך הניצחון האמיתי הוא צורת ההתמודדות בתוך כל רכבת ההרים הזו ולא שום דבר אחר. לקח לי הרבה זמן להגיד את זה בקול רם, אבל אני גיבורה. גיבורה אמיתית. ובתור אחת כזו, בטוחה שעוד אצליח להשפיע.

אני ממש אשמח לשמוע את דעתכם. האם אתם מצליחים להרגיש הזדהות מסוימת? האם פחות? חוויתם בעצמכם תחושות כאלו? משהו אחר? ספרו לי הכל! אבל שנייה לפני, הסבר קצרצר על מה זה צרכן נותן שירות: אדם עם מגבלה נפשית המשתלב כעובד שיקום מן המניין במסגרות שיקום פסיכיאטרי בקהילה. יאללה מחכה לכם!